סדנת כתיבה - שכבה ט'

לפניכם מאמרים שונים שתוכלו להיעזר בהם במהלך הכתיבה:

מאמר מספר 1

הדרך לתזונה נכונה עוברת בחינוך
בשנת 2016 יצא משרד החינוך ביוזמה שמטרתה לשנות את תזונת הילדים בגנים ובבתי הספר. כחלק מהיוזמה נאסרה הגשה או מכירה של מאכלים עתירי שומן, מלח וסוכר ומשקאות ממותקים בשטח בית הספר. ומאז כמעט בכל קיץ מתפרסמות מחדש התקנות בשינויים קלים – לפעמים הן מתמקדות במשקאות הקלים, לפעמים בג’אנק פוד ולפעמים במכונות הממכר. מה שבטוח הוא שאם יש צורך לחזור ולחדד את ההנחיות מדי שנה, השינוי לא יבוא מהאיסורים וצריך לנסות דרך אחרת, כזו שתטפל בשורש הבעיה ותחול באופן נרחב יותר. הדרך הזאת מתחילה בחינוך.(טענת הכותב)

שיטת האיסורים אולי נשמעת לרבים הגיונית ויעילה במיוחד, שהרי ילדים נמצאים בבית הספר שעות רבות. אך למעשה כבר ב-2012 יצאה מישל אובמה, הגברת הראשונה של ארה”ב באותם ימים, בתוכנית דומה שבה היא החליפה את האוכל המוגש בקפטריות בבתי הספר בגרסה בריאה יותר, המותאמת למאה ה-21. בפועל נחלה התוכנית כישלון, וחוסר שביעות הרצון של התלמידים מן המזון שהוגש להם התבטא בנטישה המונית של התוכנית ובהעדפה של הורים רבים שיכולים להרשות לעצמם שילדיהם יסעדו במסעדות מחוץ לבית הספר. (הצדקת טענת הכותב באמצעות הצגת טענת נגד והפרכתה)

יתרה מזו, במחקר שנערך לאחרונה באחד מבתי החולים בישראל נמצא כי עד לפני 50 שנה רק 7% מהילדים סבלו מעודף משקל, ואילו היום הנתון עומד על 35%. מתוך אלה 12% הם תלמידים בבתי ספר יסודיים. זהו נתון מדאיג במיוחד בהתחשב בעובדה שהממוצע במדינות ה-OECD עומד על 10%. כל אלה מוכיחים שאיסור על מכירת מזונות ומשקאות לא בריאים בבתי הספר הוא איננו הפתרון. (הצדקת טענת הכותב באמצעות הצגת נתונים ממחקר)

ברור לכול שגם אם מזונות לא בריאים אינם נמכרים עוד בבית הספר, הילדים עדיין נחשפים אליהם במקומות אחרים – אם בביתם ואם בערוצים פרסומיים המעודדים אכילת מזונות כאלה. כרגע החינוך לתזונה נכונה ברוב בתי הספר איננו מספק, ולכן צריך לפתח אותו. דרושים שיעורי תזונה וסדנאות שיועברו בליווי אנשי מקצוע, ובהם ילמדו התלמידים מהי החשיבות של אורח חיים בריא, מהי התמכרות לרכיבים מסוימים במזון, מהן הסכנות הטמונות בהתמכרות זו ואיך להיות צרכנים נבונים שיודעים לקרוא תוויות מזון ואינם מתפתים בקלות לקניית מוצרים מזיקים שמשווקים להם באמצעי התקשורת. וכמובן, גם לנו ההורים יש חלק חשוב בשינוי. עלינו להירתם למאמצי ההסברה, לשמש דוגמה אישית לילדינו ולדאוג שגם בבית יחכה להם מזון בריא. (מסקנות והמלצות הנובעות מטענת הכותב)

מאמר מספר 2

אוריגמי: השלב הבא בחינוך

בחברה המודרנית רווחת התפיסה שאוריגמי הוא בעיקר פעילות מהנה לילדים, שבה הם יכולים ליצור בעזרת כמה קיפולי נייר צורות וחפצים שונים מעולמם – כל מה שדרוש להם הוא זוג ידיים וסקרנות. אך למעשה, אוריגמי כצורת אומנות איננו רק פעילות פנאי לילדים. אוריגמי הוא עולם שלם של צורות גאומטריות, שמוצא את ביטויו בתחומי מדע וטכנולוגיה רבים: מעיצוב כריות אוויר במכוניות ועד פיתוח טלסקופים, לוויינים ומכשירים רפואיים משוכללים. איך שלא נסתכל על זה, פיסת הנייר הצנועה הזאת מפגישה בין מתמטיקה ומדע כבר עשרות שנים, ועלינו להפסיק לחשוב עליה כעל תחביב בלבד. יותר מכך – הגיע הזמן שבתי הספר בישראל ישלבו שיעורי אוריגמי באופן נרחב ויגדירו את האומנות הזאת כמקצוע של ממש וככלי חיוני לפיתוח החשיבה במגוון תחומים. (טענת הכותב)

בישראל פועלת זה כמעט שלושה עשורים תוכנית שנקראת ‘אוריגאמטריה’ – תוכנית להוראת מקצוע הגאומטרייה בבתי הספר היסודיים באמצעות קיפולי נייר, אוריגמי. את התוכנית פיתחו מירי גולן ופול ג’קסון, זוג אומני אוריגמי ומייסדי המרכז הישראלי לאוריגמי, יחד עם ד”ר ג’וני אוברמן, מכותבי תוכניות הלימודים במתמטיקה. מדובר בתוכנית מבורכת, שהלכה והתרחבה במרוצת השנים והראתה שיפור ניכר בהישגי התלמידים, ועדיין – התוכנית אינה נחלת כלל התלמידים, ודרושות פעולות נרחבות יותר כדי להפוך את האוריגמי למקצוע לכל דבר שיילמד בכלל בתי הספר. (ביסוס באמצעות דוגמה)

יש מי שיטען שהשבחים בדבר תרומתו של האוריגמי ללמידה מוגזמים במידת מה, שכן מדובר באומנות מורכבת למדי, שדורשת ריכוז ודיוק גבוהים שאין לכל אדם – מבוגר או ילד. ואולם בעשור האחרון נערכו עשרות מחקרים בעולם שהראו שאוריגמי עוזר לתלמידים בשכבות גיל שונות לפתח חשיבה מרחבית ולהבין דברים מופשטים, ובעיקר מסייע להם להיות מעורבים יותר בתהליך הלמידה של עצמם. מחקר שנערך לאחרונה בסין הראה אפילו שאוריגמי משמש כסוג של ריפוי בעיסוק בקרב תלמידים בחינוך מיוחד ותלמידים עם לקויות למידה. יתרה מזו, אחת לארבע שנים נערך כינוס בין-לאומי העוסק בצומת המקשר בין אוריגמי, מדע, מתמטיקה וחינוך, לצד קשרים נוספים בין היסטוריה, אומנות ועיצוב. (ביסוס באמצעות טענת נגד והפרכתה)

המסקנה המתבקשת ברורה לכול – האוריגמי צריך להיות נוכח הרבה יותר בבתי הספר בישראל, גם בקרב התלמידים הבוגרים יותר. יש להרחיב את תוכנית הלימודים הקיימת, להציע קורסי העשרה בנושא ואולי אף לקבוע את האוריגמי כמקצוע לימוד בפני עצמו, לאו דווקא בזיקה לגאומטרייה. בסופו של דבר תפקיד מערכת החינוך הוא להכשיר את התלמידים לחיים הבוגרים, מה שאומר לתת להם כלים לפתרון בעיות, לפתח חשיבה מחוץ לקופסה ואפשרות להשתלב במקצועות העתיד. זה בדיוק מה שאוריגמי עושה, ורק צריך שנתחיל לחשוב עליו באופן הזה. (מסקנה והמלצה לעתיד)

מאמר מספר 3

צריכים ללמוד חומר חדש? קחו הפסקה קטנה
כמה פעמים קרה לכם שדחיתם את הלמידה למבחן לרגע האחרון ובסוף נאלצתם לדחוס חומר של כמה שבועות בלילה אחד? או שחשבתם שאם תלמדו ברצף כך תצליחו לזכור יותר? לא בטוח שזו השיטה הטובה ביותר למוח שלכם. ברוב המקרים למידה רציפה וארוכה אינה תורמת לתהליך הלמידה, ודווקא הפסקה קטנה יכולה להועיל לא פחות מהלמידה עצמה. (טענת הכותב)

הפסקות מרובות נתפסות בדרך כלל כדבר שלילי, שרצוי להמעיט בו, משום שהן עלולות להסיח את הדעת ולקטוע את רצף הלמידה. אך מחקר שנערך ב־2021 מטעם המכונים הלאומיים לבריאות בארצות הברית (NIH) מצא כי הפסקות קצרות בזמן הלמידה מסייעות לזיכרון. במהלך המחקר נדרשו הנבדקים ללמוד מגוון יכולות חדשות, למשל: לזכור בעל פה קוד של 5 ספרות ולהקליד אותו, או לנגן יצירה חדשה בפסנתר. בין משימה למשימה קיבלו הנבחנים הפסקות של 10 שניות. החוקרים גילו שבזמן מנוחה המוח מריץ שוב ושוב את האירועים שקרו זה עתה במהירות הגבוהה פי 20 מקצב התרחשות הדברים במציאות. “במהלך 10 השניות האלו, הנבדקים הריצו בראש כ־25 פעמים את המטלה שהרגע ביצעו, וכך הם הצליחו להשתפר מפעם לפעם, עד ל־11 משימות ברציפות, אז הגיעו להפגנת היכולת המקסימלית. ההפסקה הקצרה הזאת מאפשרת למוח לחבר ולהטמיע את חלקי המידע”, מסביר איתי עניאל, מומחה לפיתוח אסטרטגיות לאימון ושיפור הזיכרון. (הצדקת טענת הכותב באמצעות הצגת טענת נגד והפרכתה)

במחקר אחר משנת 2022 נבדקו ההבדלים בין סוגי ההפסקות שעושים במהלך הלמידה: הפסקות בכיתה, שבהן התלמידים מציירים או מרכיבים פאזלים, לעומת הפסקות מחוץ לכיתה שמשלבות תנועה. החוקרים מצאו כי הילדים ששיחקו מחוץ לכיתה בזמן ההפסקה חזרו כשירים יותר להמשך למידה. תלמידים אלו הצליחו במיוחד במבחנים, זיכרון העבודה שלהם היה חזק יותר, והם הפגינו תשומת לב גבוהה לתוכני הלמידה. (הצדקת טענת הכותב באמצעות מחקר נוסף)

אם כן, נראה שהפסקות קצרות מרעננות את היכולת של המוח ללמוד מידע חדש ולהטמיע אותו בזיכרון לטווח הארוך. אם אתם תלמידים או סטודנטים נסו להכניס לשגרת הלמידה הפסקות קצרות בפרקי זמן קבועים. לאחר ההפסקה מומלץ לבצע חזרה קצרה על החומר הנלמד בשעה הקודמת לטובת התגבשות והטמעה בזיכרון. כלל האצבע שממליצים עליו חוקרי מוח הוא לבצע הפסקה של 3–5 דקות בכל 20 דקות. בהפסקה עצמה כדאי להתמתח, לנוע לצד אחר של החדר או אפילו לשיר. כמובן, טוב יהיה אם גם במוסדות החינוך יאמצו את השיטה וישלבו הפסקות יזומות של כמה דקות, מעבר להפסקות הרגילות שניתנות בבית הספר. טכניקות פשוטות כגון מתיחות או השמעת מוזיקה ושירה בצוותא בכיתה לתלמידים יכולות לעשות את כל ההבדל – גם לתלמידים וגם למורים. (מסקנות או המלצות הנובעות מטענת הכותב)

כתיבה מהנה!

צוות המורות לעברית,

נורית צ׳רני, נורית דק, רוית ושרון